הסכם גירושין

לחדר הגישור נכנסים כל מיני זוגות. בדרך כלל, בעיקר בהתחלה, ניתן "לחתוך את האווירה בסכין" מרוב עוצמת המתח והחרדה.

אבל יש גם זוגות אחרים. שבאופן פרדוקסלי, אחרי שהחליטו להיפרד, על הכל הם מסכימים. אין ריבים.

ואז, כאשר אנחנו כמגשרות "מנפיצות" כל מיני נושאים שיש לדון עליהם, הם ירימו גבה וישאלו מדוע צריך בכלל לדבר על זה? הרי ברור שאצלנו זה יהיה בסדר, "נתגמש בבוא העת"...

כאן תפקידנו כמגשרות נכנס לתמונה, לנסות לבסס אצלם את ההבנה, שהעתיד צופן הרבה הפתעות, חלקן גם פחות טובות. מספיק, לדוגמא, שבן/בת זוג חדש/ה נכנסים לתמונה, יכולה להתחולל לא פחות מאשר רעידת אדמה. ואז, נושאים פעוטים לכאורה, שכשישבו בחדר הגישור נראו להם תמוהים ובלתי רלבנטיים "לבזבז עליהם את הזמן" הופכים להיות קריטיים וכולם מברכים שיש הסכם מפורט ושהדברים ברורים ומסוכמים אחד לאחד.

נושא שהינו מאד בולט בהקשר הזה ונפגשתי בו לאחרונה בקליניקה הוא העתקת מקום המגורים. אדם שרוב שנותיו התגורר במקום מסוים, אפילו עוד לפני שנולדו ילדיו יתקשה לא פעם לדמיין שירצה לעשות שינוי ולעבור במקום אחר להתגורר. אבל, כאמור, החיים מזמנים הפתעות ולא תמיד ניתן לצפות את הבאות. וזאת - מאלף ואחת סיבות.

הסכם טוב הוא הסכם מפורט, ספציפי וצופה פני עתיד עד כמה שניתן. ניתן לשמור אותו במגירה ולקוות שלעולם לא יהיה צורך שהוא ייפתח. אולם, "ביום פקודה", כאשר הוא נדרש רצוי שיהיה מקיף וכולל כמה שיותר נושאים שעלולה להיווצר סביבם מחלוקת, שאותה הוא פותר.

הסכם גירושין