הסכם פרידה מקיף וצופה פני עתיד - הערך המוסף שמעניק יציבות לילדים בתקופה מטלטלת

ככל שאנחנו מעמיקות וצוברות ניסיון כמגשרות המלווות תהליכי פרידה, מתחדדת בנו ההבנה, עד כמה שיחת הטלפון הזו, שאנו מקבלת מגבר או אישה, שמבקשים להתעניין בתהליך הגישור היא כל כך לא מובנת מאליו.

מעטים הם הזוגות שמחליטים ביחד על הפרידה ומגיעים לחדר הגישור יחסית סמוך למועד קבלת ההחלטה, על מנת להסדיר זאת באמצעות הסכם גירושין צופה פני עתיד, שיאושר בתום התהליך בבית המשפט לענייני משפחה.

ברוב המקרים, יהיה זה אחד מבני הזוג שיזום את המהלך, כאשר בן הזוג השני נשרך בעקבותיו, ואולי אפילו מנסה לשנות את "רוע הגזירה". במצבים הללו, הפנייה לגישור עלולה להיתפס כמהלך בלתי הפיך, שטמון בו גם קושי רגשי מאד גדול, היות ומבינים שנדרש לשבת ביחד, באותו החדר, עם מגשר/ים זר/ים ולעסוק בנושאים סופר רגישים ונפיצים. לכן,  בן הזוג שיזם את הפרידה שחש שאיננו מסוגל יותר לחיות ביחד, תחת קורת גג אחת, יעדיף להשקיע את תעצומות הנפש ואת האנרגיות בחיפוש אחר דירה וייצא מהבית, על מנת שלא יוותר שום מקום לספק בנוגע לכוונותיו.

ואז, כשבהורים לילדים שהם קטינים עסקינן, עלול להיווצר מצב, שבפועל, בפרקטיקה, יש מבנה משפחתי חדש, בשני בתים, אלא שהנושאים הכל כך חשובים, של חלוקת זמני השהות, של מימון הוצאות הילדים ושל איזון המשאבים (חלוקת הרכוש והנכסים) נסגרו (או לא) בין ההורים בעל פה, מבלי שהם מכירים עד הסוף את מכלול ההיבטים וכך נוצרים מצבי עמימות, שמי שסובל מהם הם קודם כל הילדים.

קחו למשל את הדוגמא של רון ושלי (שמות בדויים), שכבר חיים בשני בתים, מבלי שהסדירו את הפרידה בהסכם גירושין ויש ביניהם עדיין חילוקי דעות בכל הנוגע לזמני השהות של הילדים. מסתבר ששלי מתעקשת על זמני שהות שיוויוניים ("חמישים-חמישים") עם יום מתחלף, בעוד הילדים אומרים שמעדיפים ימים קבועים ומבקשים להיות עם רון קצת יותר. בכל שבוע מחדש מתחולל ויכוח מר בין ההורים כשהילדים עדים לו ונאלצים להיות אלה שבסופו של דבר מכריעים.

דוגמא נוספת יכולה להיות מהעולם של מימון הוצאות הילדים. אבי (שם בדוי) כבר לא יכול היה לשאת את הריבים הבלתי פוסקים והחליט לצאת מהבית, על אף שרונה (שם בדוי) סירבה לפנות לגישור, וביקשה שיתנו עוד צ'אנס וילכו לטיפול זוגי. ללא הכנה מוקדמת, נוצרה סיטואציה במסגרתה כל אחד נדרש לשלם שכר דירה ובנוסף, לממן את ההוצאות (הגבוהות יש לומר) של הילדים: חוגים, שיעורים פרטיים, טיפולים קוסמטיים ועוד ועוד. ללא גורם מקצועי שיכווין ויסייע לעשות את המעבר הזה ולהסדיר את הדברים, אבי ורונה מצאו עצמם אובדי עצות ומי שנפגע מזה היו כמובן, הילדים.

הקושי הרגשי שכרוך בגישור הוא גדול, על כך אין עוררין. אולם מימוש הפרידה בפועל, ללא התהליך החשוב הזה, עלולה להיות בלתי אחראית, בעיקר בהיבט טובתם של הילדים.  הגישור מסייע בראש ובראשונה לעיבוד הרגשי של החוויה המטלטלת הזו של הפרידה, שלא סתם משווים אותה לשכול בהיבטי ההשלכות שעלולות להיות לה. ובנוסף, התפקיד שלנו כמגשרות מקצועיות הן להתאים את עצמנו לקצב של הזוג, להציף את מכלול ההיבטים, המקרים והתגובות ולבנות למשפחה הסכם מותאם שייצר הן להורים והן לילדים ודאות מירבית וכלי לניהול החיים החדשים, בשני בתים.

הסכם פרידה מקיף וצופה פני עתיד