חברותיות

פגישת עבודה של ליאת בן ארי ושלי, אחת מיני רבות, אלא שהפעם פגישה שהיא חלק מסדרת פגישות סיכום השנה שלנו, אותן התחלנו כבר בשבוע שעבר.

כשתי נשים שבאות מקריירות ניהוליות ארוכות שנים בארגונים גדולים, הכנו מסד נתונים מאורגן ומפורט, על בסיסו נוכל להפיק תובנות לגבי השנה שחלפה, אשר ישמשו אותנו לתכנון שנת 2025.

אלא שלהבדיל מהאופן בו התנהלנו באותם שנים ובאותם ארגונים, החלטנו לפתוח את הפגישה במסר עבורנו לשנה הבאה עלינו לטובה, תוך שימוש בכלי האולטימטיבי שמשמש אותי רבות בשנים האחרונות - הקלפים.

היות והפגישה התקיימה בזום, ליאת ייפתה את כוחי לבחור את הקלף. לאחר שהקראתי אותו בקול רם, ראיתי שעל אף שהיא רוכשת לי אמון רב, הפעם, בגלל הדיוק הבלתי נתפס, היא מטילה ספק באותנטיות של הבחירה והיא אף העזה לשאול בזהירות המתבקשת, אם אני בטוחה שהבחירה בוצעה על ידי באקראיות...

מניחה שאתם במתח וכבר רוצים להבין מדוע היא ככה חשבה...אז הנה, זה בגלל שזה מה שיצא (הקלף, מתוך הקלפים של אושו זן טארוט מופיע בתמונה מטה):

"חברותיות"

"הענפים של שני העצים הפורחים הללו שזורים אלה באלה ועלי הכותרת הנפולים שלהם מתערבבים בצבעיהם היפהפיים על האדמה. זה כאילו גן עדן והארץ מגושרים על ידי אהבה. אך הם עומדים באינדבידואליות, כל אחד מושרש בקרקע בחיבורו עם האדמה. בדרך זאת הם מייצגים את המהות של חיבורים אמיתיים, בוגרים, קלים זה עם זה, טבעיים, אין כל דחיפות בקשר שלהם, אין כל נזקקות. אין כל רצון לשנות את האחר. הקלף הזה מרמז על מוכנות להיכנס לאיכות הזאת של חברותיות.....".

כתבתי רבות על הגישור בצמד (ב-CO) ועל האיכויות שהוא מביא עמו. אין כל ספק, שמעבר לאיכות הבסיסית, מעצם היותנו שתיים, הקשר שנוצר ביננו במהלך שנות השותפות, שאושו היטיב לתאר בקלף שנבחר עבורנו – החברותיות – הקשר הזה בא לידי ביטוי באופן שאנחנו מביאות את עצמנו לידי ביטוי בחדר הגישור. זה הרי ברור.

כמו הקלף, גם החיבור ביננו היה כביכול אקראי ואפילו בלתי סביר. שתי נשים שגרות במרחק של מעל 100 ק"מ אחת מהשנייה, מה הסיכוי ומאיזו סיבה הן תחלטנה לעבוד יחד?

כמו בבחירת בן זוג, גם כאן, בבחירה של שותף עסקי, יש אלמנטים שהם ברובד אחר, שמקורם באינטואיציה וברחשי הלב. כשראיתי את ליאת לראשונה ידעתי ובאמת שאני לא יודעת איך ומהיכן, שאנחנו נעבוד יחד. רק כשזה התחיל ממש לקרום עור וגידים הבנתי עד כמה, שוב, שכשמקשיבים לאותם רחשים, לא מצטערים.

ליאת ואני חולקות את אותו סט ערכים; השקפות העולם והתפיסות שלנו משותפות ברוב רובם של הנושאים; גדלנו בסביבות מאד דומות: בהתיישבות העובדת, במשפחות עם מאפיינים דומים; הקריירות הקודמות שלנו – שתיהן ניהוליות עם דגש חזק לפיתוח של ההון האנושי. המכנה המשותף הרחב הזה איפשר חיבור שהוא הרבה מעבר לעסקי, שמבוסס על הערכה הדדית יוצאת דופן הן בהיבט המקצועי וחשוב מכך, בהיבט האישי. בזכות תקשורת מיטיבה ופתוחה על כל דבר ותמיד, הכל זורם, קל, טבעי – מציאות שעבור שתינו מעוררת התרגשות והתפעלות בכל פעם מחדש, כי זה כל כך נדיר למצוא חיבור כזה בעולם המקצועי.

ולצד זאת, כמו שכתוב בקלף, לכל אחת מאיתנו יש עולם שלם נפרד. אין הזדקקות, אין תלות. נהפוך הוא – יש פרגון ועזרה הדדית.

מודה שאפילו לי היה קשה לתאר את החיבור ביננו במילים. עוד יותר קשה לי לתאר את האופן בו הוא בא לידי ביטוי מול המגושרים. היות ואני מאמינה במודלינג ובדוגמא אישית בכל מקום בו אנחנו נמצאים, אז גם כאן, התקשורת המיטיבה והמקרבת, ההערכה ההדדית, הביחד (המשול למעבר להורות משותפת) והלחוד (המשול לתום עידן הזוגיות) שדרים בכפיפה אחת ומזינים בטוב אחד את השני, הבגרות והעדר הנזקקות – כל אלה ועוד מהווים תרומה מכרעת לאיכות התהליך.

אז מודה למי שזה לא יהיה, בכל בוקר מחדש, על הביחד הזה. זה אף פעם, אף פעם, לא יהפוך אצלי למובן מאליו.