"הכל הכל, אני יכול, כי זה החופש הגדול..." (נעמי שמר)

20 שנים למותה של המשוררת האלמותית, נעמי שמר, שכתבה בין השאר את שיר הילדות המקסים הזה, על החופש הגדול, שעל ברכיו גדלנו וגידלנו ילדים. אבל מה הקשר בין מילות השיר לבין גישור גירושין?

החופש הגדול או "חופשת הקיץ" כפי שהמונח מופיע בהסכם הגירושין עלול להיות נושא מורכב ונפיץ בחדר הגישור. כאמא לשלושה ילדים שכבר בגרו, וכקרייריסטית שעבדה שנים "מצאת החמה עד צאת הנשמה", אני יכולה להעיד שגם כנשואים, שלושת השבועות האחרונים הללו, בהם אין מסגרות לילדים מאתגרים אותנו ההורים.

גם בנושא הזה, כמו בנושאים האחרים, הגישור מייצר הזדמנות ויצירתיות, היות שהוא מאפשר מעבר לשיח צרכים (מה חשוב לי), שמולידים פתרונות מותאמים אישית לזוג ההורים וכמובן לילדים ומקנים שקט וודאות, מרכיבים שהם כל כך חשובים ליחסים העתידיים.

כך, לדוגמא, רונית ותומר (שמות בדויים), הורים לשני ילדים בגילאי בית ספר יסודי הבהירו לנו לכל אורך התהליך שהכי חשוב להם לשמור על שיגרה בזמני השהות, מה שיאפשר להם לראות את הילדים באופן קבוע, אחת ליומיים. רצף של מספר ימים ללא הילדים נשמע להם בלתי הגיוני בעליל. עוד הם סיפרו, שאין להם במשפחה מסורת כלשהי של חופשות בקיץ, שמצריכה איזושהי היערכות מיוחדת. כשהבנו זאת הצענו שגם בחופשת הקיץ יישמרו זמני השהות כבשגרה ובמידה שאחד ההורים ירצה לצאת עם הילדים לחופשה, הוא יעדכן מראש, כדי שההורה השני יוכל להתארגן ולהכין עצמו.

לעומתם, סיגל וגילי (שמות בדויים) נהגו עוד כשהיו נשואים לצאת עם הילדים לקמפינגים ולפעילויות עם שינה מחוץ לבית, במיוחד בחופשת הקיץ. לכן, עבורם התאים הפתרון של "רצפים" – כך שאם אנחנו מדברים על 3 שבועות באוגוסט בהם אין מסגרות, בשבועיים הראשונים כל הורה יהיה אחראי על הילדים שבוע ברצף, כשבשבוע האחרון חוזרים לזמני שהות כבשגרה, כדי להרגיל את הילדים לקראת תחילתה של שנת הלימודים.

סוגיה נוספת שהינה ייחודית לחופשה קשורה לנסיעה אפשרית של צד אחד עם הילדים לחו"ל, מול חוסר אפשרות של הצד השני לקחת את הילדים לעיתים אפילו לנופש בארץ. נשאלות שאלות שמעלות הרבה מאד רגשות, כגון: איך לשחרר את הילדים בפעם הראשונה לחו"ל בלעדיי והאם בכלל ניתן לסמוך עליו? איך להתמודד עם המרחק, עם חוסר התקשורת הרציפה והדילוג על סוף השבוע בו הייתי אמורה להיות איתם.

ההסכם יכלול הסכמות שהינן תוצאה של שיח לעיתים לא פשוט בחדר, הסכמות שנובעות מבחינה מדוקדקת של דילמות, תרחישים ותסריטים אפשריים. לעיתים ניתקל בהתנגדות של אחד ההורים ואז נתחיל בבירור הצורך שעומד מאחורי. בנקודה הזו גם ננכיח את הילדים (וירטואלית) בחדר ונשאל מה הכי נכון עבורם והאם זה אפשרי ומסתנכרן עם צורכי כל אחד מההורים.

כאשר מבססים את השיח על צרכים ומשקפים מה חשוב לכל אחד מההורים ועל אחת כמה וכמה לילדים, קל יותר להבין שבנקודה מסוימת נדרש ממני לתת, לעומת נקודה אחרת, בה אני מקבל.

ילדים בחופשה