פערי בשלות

"שלום, מדברת נ'. קיבלתי את הטלפון שלך ורציתי להתייעץ. אנחנו נשואים כבר 25 שנה ואם לומר את האמת...אף פעם לא היתה שם ממש אהבה. וזהו. נמאס לי. אני מרגישה שמגיע לי יותר ובעיקר בעיקר אינני מוכנה יותר להתפשר".

"בן זוגך יודע שאנחנו מדברות"? שאלתי כדי להבין קצת יותר את התמונה. "אמרתי לו אתמול, במסגרת עוד אחד מהריבים הרגילים שלנו, שזהו, שאני רוצה להתגרש ושבכוונתי לחפש מגשר ולהתייעץ...אבל לא נראה לי שהוא לקח אותי ברצינות, אחרי הכל, את האיום הזה הוא שמע כבר עשרות או מאות פעמים, מבלי שבאמת פניתי ומימשתי את הצהרתי".

מעטים המקרים שההחלטה להיפרד היא משותפת, במיוחד בראשיתו של התהליך. לרוב יהיה זה צד אחד שיגיד לנו בחדר הגישור, שמבחינתו "הכתובת הייתה על הקיר" מזה זמן רב. יהיו אף שיתבטאו באומץ ויאמרו, שכבר במעמד החופה היתה בהם ההבנה, שזה לא זה ושהקשר הזה לא יחזיק מעמד זמן רב.

פערי הבשלות הללו יבואו לידי ביטוי בתהליך. זה יכול להיות בקצב של הדברים: הצד היוזם ירצה "לתקתק" ולהתקדם, בעוד הצד השני, שהוא לרוב גם פגוע, ירצה לקחת את הזמן כדי להכיל, לחשוב, להתייעץ, לכאוב, להתלבט... לעיתים הצד היוזם יחווה את ההתנהלות של הצד השני כהערמת קשיים ואפילו כרצון להעניש.

התפקיד שלנו כמגשרות הוא לנהל את התהליך ולאפשר מתן מענה מיטבי ככל הניתן לצרכים של כל אחד מהצדדים וזאת על מנת שיצלחו את התהליך. במקרה של פערי בשלות, נפנה את תשומת ליבו של הצד היוזם לצורך בהרבה מאד סבלנות ורגישות. נמליץ לו להיות חכם ולא צודק, נדגיש שהסבלנות משתלמת ונזהיר מתהליך מואץ שעלול לגרום לחתימה על הסכם שהצד השני איננו שלם איתו, מה שעלול להציף מחלוקות עתידיות שיצריכו אפילו חזרה לחדר הגישור.

מול הצד שפחות בשל, נהיה בהכלה ובחמלה, ננסה לסייע לו להשלים עם הפרידה ואף נבקש להראות לו שמניסיוננו, "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" וכשהאור יפציע, הוא עשוי למצוא את הפרידה כהזדמנות עבורו להתפתחות ולצמיחה.

עבור שני הצדדים, זה ששלם ובשל וזה שפחות, אנחנו כמגשרות מהוות משענת של לווי ותמיכה במשבר חיים שהוא קשה מנשוא. ברגישות, בגמישות ובהקשבה מתמדת לצרכים, בסוף הם מתגברים על הקושי, שמים תקופת חיים אחת מאחור ומתקדמים לעבר זו החדשה, בבשלות - מי יותר, מי פחות.

כאן בשבילכם תמיד,

ליאת וגלית